האביב

הקדים לבוא בשנת תשעים ושש

רק פורים וכבר ריח היסמין

פרץ מהגדרות החיים של רחוב סוטין

עלה בבלוך הסתחרר בכיכר רבין חצה את מסריק

והגיע עד המלך ג'ורג'

ושם עצר.

 

ילדה בתחפושת פורים ואמה

הלכו קרבו אל ההצטלבות.

האספלט עוד יבש.

המוות הגיע מכיוון אחר.

אומרים פניו כפני איש

ועל גופו חמישה -עשר קילו אלוהים

חסין ריח.

הילדה ואמה ירדו אל הכביש.

 

השעה ארבע לארבע

ולב העיר עוד לא יודע.

 

אני מכיר בית אחד

(בקצה הזמן)

חלונותיו עומדים

חליפות בגדים שחורים בחגיגת חלום של מונק

צפוני כל כך

על האספלט הקר

הילדה רוכנת על פניה של האם

"קומי! אמא! קומי כבר - "

הלבנה, רועדת מכפור, עטפה את שתיהן

בתכריך של זהב

והניחה אותן על סף ביתי.

הה אמי! הה אחותי!

 

כמה דורות

צריך אדם למנות את עצמו לאחור

כדי שיוכל להביט קדימה.

הזמנתי אותם אל שולחני.

היה צפוף, תודה לאל

השנאה

התקשתה למצוא לה מקום פנוי.

בחוץ

ריח הפחד נמהל בריח היסמין.

הצטופפנו בחלון הפתוח

(הדף הנפץ קרע את הצירים)

צופים ועולים

כמו בתמונה משפחתית.

 

 

11.3.96