ענבר שלנו,

 

כן, זו שוב אמא, יפה שלי, מדברת אלייך מעל האבן הקרה

זו שוב אמא שחושבת שאולי הפעם יתפוגג החלום הרע.

משנה לשנה כבדה עלינו הספירה - ענברי, חלפו כבר 6 שנים

האם את קולטת שלא נפגשנו כבר יותר מ - 2000 ימים?

ובכל שנה חוזרת אני ושואלת את אותה שאלה שכואבת לי כל-כך

מדוע מכל תחפושות פורים - בחרת דווקא להתחפש למלאך?

בואי הציצי רק לרגע ותראי כמה רבה כאן השמחה

גם אבא ואני מזה 6 שנים מרכיבים על פנינו מסיכה.

היית מאמינה, כי למדנו לחיות בשני מעגלים?!

אחד של חוץ ואחד של פנים?

תראי איך שאנחנו מחייכים, משתתפים בשמחות של בני משפחה וחברים

אם תביטי בנו רק לרגע תראי שכדאי לבחור בחיים.

כך למשל בחגים אנחנו מקיימים את כל המנהגים כפי שאצלנו מקובל

ובעוד כמה ימים יהיה אצלי בגן, כמו תמיד - קרנבל.

חג מציין למשל ניצחון של היהודים על הגויים או יציאה מעבדות לחרות

ואצלנו בלב פנימה החרב שנתקעת בלב וגורמת להתייסרות.

בערב שבת אני עוטה על ראשי מטפחת ומברכת על הנרות

מקבלת את שבת המלכה בסבר פנים יפות.

כשהנרות מרצדים מול עייני, הן לא מסוגלות לראות את האור

כי עמוק בפנים הכל כל-כך קודר ושחור.

בעבודה עם הילדים הזמן רץ והכל דינמי, זורם ומפרה

וכשיורד הלילה ואני על יצועי, נדמה לי שקולך אלי קורא.

יושבת אני מול תמונתך ומספרת לך במשך שעות ארוכות - לא נרדמת

על בני המשפחה ועל כל ההתרחשויות - רוצה שתמשיכי להיות מעודכנת.

 

 

הנה רואה את, איך הזמן רץ ותאיר כבר בת ארבע - ילדה מקסימה

ורומי - קטנה וחייכנית - נכדה מדהימה.

כמה קורנות הן שמחה ואושר, זו חדוות הילדים

את אפילו לא זכית להכיר אותן, והן כל-כך רצו להכיר את כל הדודים.

אסף ונטלי, אורית ועדי חיים בזוגיות מופלאה

אין ספק שבעבור מה שהם - אני בהחלט אמא גאה.

כשאבא בוהה והמבט שלו מרוחק ומעורפל

אני יודעת ששוב הוא מתכנס בעצמו - מי כמוני יודעת כמה שזה לא קל.

מבקרת אני את סבתא מרים ואנחנו מדברות על כך רבות

ואז סבתא מתחילה שוב להיזכר והדמעות זולגות.

נזכרות איך כשנולדת היית כל-כך יפה, עינייך שחורות ועורך שחום

יופייך החיצוני לא יכול היה להסגיר את היופי הפנימי שבך גלום.

ואיך יד רשעה העזה לגעת ביופי הזה ולהשחית אותו כליל

ולהשאיר לנו רק אבן: בלי ריח, בלי צבע, בלי צליל.

כן ענברי, החיים שלנו מחולקים לשני מעגלים

וכל אימת ששמח בחוץ, לנו גם כואב מאוד בפנים.

אנו הליצן העצוב וכך גם כנראה נשאר עד סוף הימים

אנו הליצן שפעם חייך באמת, והיום הוא מעמיד פנים.

 

 בגעגועים עזים

   אמא ואבא

6 שנים בלי ענבר - פורים ‏2002

 

חרמונה 2002