תחרות "קרן ענבר" לשנת תשס"ט – 2009

 

מסקנות והמלצות ועדת השופטים

 

 

 

הטרוריסט, הוא צופה /ויסלבה שימבורסקה

תרגום: רפי וייכרט

 

הפצצה תתפוצץ באחת וחצי בצהריים.

כעת רק אחת ושש-עשרה.

אחדים יספיקו עוד להיכנס,

אחדים לצאת.

 

הטרוריסט כבר חצה את הרחוב אל הצד השני.

המרחק הזה מגן עליו מכל רע

ואיזו תצפית , כמו בקולנוע:

 

אישה במקטורן צהוב, היא נכנסת.

גבר במשקפיים כהים, הוא יוצא.

בחורים בג'ינס, הם משוחחים.

אחת ושבע-עשרה דקות וארבע שניות.

הנמוך הזה, הוא בר-מזל ועולה על קטנוע,

ואילו הגבוה נכנס פנימה.

 

אחת ושבע-עשרה וארבעים שניות.

נערה, היא פוסעת וסרט ירוק בשערה.

אך אוטובוס מסתיר אותה פתאום.

אחת ושמונה -עשרה.

הנערה, כבר איננה.

האם היתה טפשה ונכנסה, או שלא.

את זה נראה, כשיתחילו לפנות.

 

אחת ותשע-עשרה.

איש, משום מה, לא נכנס.

לעומת זאת, אחד שמן וקרח יוצא.

כאלו מחפש דבר-מה בכיסים

הוא חוזר באחת ועשרים פחות עשר שניות

לקחת את כפפותיו האומללות.

 

עכשו אחת ועשרים.

הזמן , איך שהוא זוחל.

אולי כבר כעת.

עוד לא כעת.

כן , כעת.

הפצצה מתפוצצת.

 

 

בשיר זה, מתארת להפליא המשוררת הפולניה, ויסלבה שימבורסקה, כנראה מנקודת התצפית של הטרוריסט, את יעד הפיגוע, אותו יהפוך, כהרף עין ובקור רוח שטני, מרחוב שאנן - על ההולכים ושבים בו, המבצעים בשלווה וללא חשד קל שבקלים את שגרת יומם - לשדה קטל. כך, יקטעו במפתיע, ובאופן אקראי לגמרי, חייהם של אותו האומלל שחזר כדי לקחת את הכפפות ששכח, וככל הנראה – גם חייה של הנערה שפסעה לתומה ברחוב כשהסרט הירוק לראשה. ביובש רווי רגש, מגוללת המשוררת את מלוא הזוועה שבמעשה הטרור, בהפרה האלימה, הבלתי צפויה, של חיי היומיום של אזרחים עוברי אורח, שאיתרע גורלם ונקלעו, במקרה, למקום האירוע, ממש כמו ענבר ושאר הקורבנות החפים מפשע של אותו פיגוע קטלני בלב תל אביב בפורים תשנ"ו (1996).

 

וזו אכן מטרתו של הטרור: הפרה עקובה מדם של חיי היומיום של אזרחים במקום ובזמן הבלתי צפויים ביותר, וזאת כדי לזרוע חרדה קיומית בלב הציבור ולשבש את מארג החיים התקין ולשחוק עד דק את אימון האזרחים ביכולת המדינה לבצע את הפונקציה העיקרית שלה – להגן על אזרחיה. הטרור אינו תופעה חדשה ואף על פי כן שכיחות השימוש בו נמצאת בעלייה ברחבי העולם ומופעיו הפכו בעשורים האחרונים זועתיים וקטלניים יותר ויותר. משום כך, מוקדשים יותר ויותר מאמצים מחקריים לניתוח הגורמים המביאים שחקנים פוליטיים כאלה ואחרים להשתמש בטרור וכן לחקר השפעותיו והדרכים שבהן ניתן לבלום או לפחות לצמצם את שימוש בו.

 

הוועדה דנה ב-32 פרויקטים שהוגשו לשיפוטה.

 

חלקם הגדול היו עבודות שנכתבו במסגרות אקדמיות. חלקם האחר היה כרוך בעשייה ממשית בתחום ההתמודדות עם הטרור ועם תוצאותיו הפיסיות והרגשיות. הוועדה מביעה את הערכתה לכל מגישי העבודות ולפרי עטם, לזוכים ומי שהפעם לא זכו, ומעודדת אותם להמשיך ולחקור את נושא הטרור והמאבק בו מהיבטים שונים.

 

חמש העבודות שנמצאו השנה ראויות לזכייה בפרסים הן:

 

למר אלכסנדר ביאלסקי – סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה, בלימודי מדע המדינה במגמת ממשל, על עבודת מחקר בנושא : "לוחמה בטרור בעידן הרשתות: התמודדות עם רשתות טרור"

 

העבודה משקפת מחקר יסודי ומעמיק, המנתח באופן אנליטי ואמפירי את הקשר שבין פעולות והתארגנויות טרור, לתאים חברתיים ומשפחתיים, המהווים נתח מרכזי בתשתית הטרור. עבודתו התמודדה עם נושא המהווה את ליבת תחום הטרור, המבסס את יכולותיו בין השאר על יכולת לגיוס כ"א (ולא רק) ופריסתם בתאים ורשתות משפחתיות ואחרות, תוך שמירה על חיסיון וחשאיות ארגונית מלאה. מאפיין זה נותח והוכח בעבודה באופן סדור, רהוט תוך הגעה למסקנות הגיוניות ומחדשות, לצד ניתוח אירועי טרור קשים בארץ ובעולם. במהלך ולאורך העבודה הפגין הכותב, בקיאות והתמצאות ברזי וסוגיית הטרור, כישורי ניתוח הגיוניים ומקוריים ואף נעזר במקורות ביבליוגרפיים רלוונטיים רבים.

 

 

למר בנימין בן סימון – סטודנט לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, בלימודי היסטוריה של המזרח התיכון, במדיניות ציבורית ובמשפט עסקי, על עבודת מחקר בנושא: "אל-קאעידה והצלבנות החדשה".

 

בעבודת זו פורש הכותב יריעה רחבה ומאירת עניים אודות הטרור האסלאמי הפונדמנטליסטי בכלל ותופעת אל-קאעידה בפרט. הוא מציג מזווית ייחודית את השקפת העולם הגלויה של הטרור האסלאמי ואת המניעים הקנאיים שעומדים מאחריו. עבודתו של בן סימון מעניינת ואקטואלית מאוד והיא תוכל לשמש חומר רקע למחקרי המשך וכלי עזר לכל המבקש לעמוד על טיבה של האידיאולוגיה שמאחורי הטרור האסלאמי ויעדיו האסטרטגיים.

 

 

לגב' הלה חיים-צוויג – סטודנטית לתואר שלישי באוניברסיטה העברית בירושלים, על עבודת מחקר בנושא: "השלכות החשיפה לטרור על הבריאות הנפשית והשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים בקרב מתבגרים".

 

עבודה דוקטור זו נועדה לבחון באיזו מידה החשיפה של מתבגרים לפעולות טרור מצטברות מגבירה את הסיכוי שיקלעו למצוקה נפשית, ובעיקר את הסיכוי שיפתחו תגובות פוסט-טראומטיות ונטיות דיכאוניות, וכן על מידת השימוש שלהם בחומרים פסיכו-אקטיביים, דהיינו סיגריות, אלכוהול וסמים. כגורמים מתווכים נבדקו אסטרטגיות ההתמודדות האינדיווידואליות עם מצבי לחץ וטראומה, וגורמים חיצוניים לפרט, כגון מידת התמיכה הסביבתית שהוא או היא קיבלו. הבדיקה האמפירית נערכה בקרב תלמידי תיכון יהודים בחיפה, עיר שבה אירעו בתקופת האינתיפאדה השנייה מספר גבוה של אירועי טרור. מעבר לערכה המדעי המובהק של עבודה, יש בה משום תרומה פוטנציאלית לגיבוש אסטרטגיות מניעתיות וטיפוליות בבני נוער שנחשפו לאירועי טרור כדי לצמצם במידת האפשר את ההשלכות השליליות, הנפשיות וההתנהגותיות של חשיפה מתמשכת כזו.

 

 

למר יאיר רייכר – קצין בחמ"ן - על עבודת מחקר בנושא: "ירדן או פלסטין, גורמים מטרות ובחינת התוצאות במלחמת האזרחים בירדן".

 

עבודה זו , שנכתבה על ידי חוקר צעיר, פורשת יריעה רחבה מאוד אודות לחימתה של ירדן, השכנה לנו ממזרח, כנגד ארגון טרור שקנה לעצמו שליטה ואיים על יציבות השלטון בה. מלחמת האזרחים בירדן ששיאה בחודש ספטמבר 1970 היא פרק מרתק ורב משמעות בהיסטריה של המזרח התיכון בכלל ושל המאבק בטרור בפרט. העבודה כתובה היטב. היא יסודית ומעמיקה בהצגת הרקע ומשכנעת בניתוח האירועים. 

 

 

למר אורן מגן – סטודנט לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, במסלול מחקרי ביחב"ל, על עבודת מחקר בנושא: "הרתעה וכפייה נגד ארגוני טרור אתנו-פוליטיים" .

 

עבודת המחקר הזו מוכיחה בדרך אמפירית, את התיזה לפיה הרתעה וכפייה הם אמצעים מעשיים ויעילים למאבק של מדינה בארגון טרור וכן לניתוח והבנת האינטראקציות ביניהם. המחקר מתבסס על מסגרת קונספטואלית ומודל תיאורטי שמציע המחבר לגבי יחסי מדינה עם ארגון טרור. תוצאות המחקר מראות שהתנהגותה של תנועת החמאס בתחום הטרור היא רציונאלית ומושפעת מעוצמת איומי הכפייה של ישראל. העבודה תורמת להרחבת הידע ולשיפור ההבנה בנוגע להתנהגות ארגוני טרור, וממצאיה עשויים לסייע בעיצוב מדיניות הרתעתית למאבק בטרור. העבודה בנויה נדבך על גבי נדבך, וכתובה בשפה בהירה ורהוטה. 

 

 

אסיים אולי רק בציטוט מחלק התודות של עבודתה של אחת הזוכות השנה - הלה חיים-צוייג - והיפה לכלל העיסוק בטרור: "ברצוני להביע את תקוותי כי נושא העבודה וממצאי המחקר לא יהיו רלוונטיים לדורות הבאים".

 

 

 

פרופ' תמר הרמן – יו"ר

 

מסקנות והמלצות ועדת השופטים 2009