לענבר שלנו
והימים ימי סליחות רחמים ומחילה
והלילות – לילות שקלא טריא וחלחלה
ואת, ענבר כשרף המאובן הזך והטהור שממאן להילטש
הלכת מאיתנו.
הלב ממאן להתנחם והגוף דווי וכואב והעיניים
לא מפסיקות לדמוע.
ענבר, אנחנו מעגל החברים הקרוב להורייך ולמשפחתך
עומדים מולך ואורך מול פנינו.
ורק אלוהים לבדו עובר בינינו
את חייך הקצרים שנגדעו באיבם
נזכור כפרק יפה, הוד נעורים וחיוך רחב ובלתי נשכל
את חוליה בשרשת הזהב הטהור והמזוכך
ענבר, את שלנו, את בתוכנו
קולך ימשיך להדהד והוא חזק וקשה
יזעק את החיים שאיבדת
יזעק את האהבה שהחמצת
יזעק את אובדן המשפחה
ואנחנו נזכור אותך כפי שהלכת מאיתנו
בנעורייך הזכים
ברעות שבך
בשובבות באמונה ובטוהר.
פעם צחקת ועכשיו את שותקת
ואלוהים, מי יאמין היום שאת חתומה בספר הפרידה
ועם שלם עומד נבוך ולא ידע
אלוהים סגר את המגירות לעולם ועד
הבטחנו לשמור אותך כמו שבת
רצינו להשאירך איתנו, רק לא לבד
וכמעט וזעקנו, באותו יום ארור כי שקר המוות ולא יוכל לך
ואנחנו, במרחק שתי תקוות חזינו שלום
מלאכים השחילו גורל לתוך גורל – גורלנו שלנו
וידיהם לא רעדו, דבר לא נשמט ולא נעלם
רק את נפלת בידי מרצחים
שנשבר חלומם – ואין להם, לא אל ולא נתיב לא מלך ולא אלוהים
ושוב, אין אנו יודעים כלום ורק חשים בגופנו הדרוך
את המלחמה, שיש בה אש-תמיד עשן וגחלים לוחשות
ואת, ענבר של עם שלם שלא נלאה ולא עיף
את הטבועה בתולדות המלחמות, בדם יקירנו דף אחרי דף.
ואנו , המשפחה, החברים הידידים הקרובים והרחוקים
נשבעים לך בשם כל הקדושים
נהיה לך לחומה בצורה
חומת הזעם הכאב והאהבה
את בדמייך נתת את החיים
דמותך – צוואה לנו
למען החלומות היפים
למען ימי המחר
ומי יתן שקורבנך יהיה הקורבן האחרון
נומי ילדה נחסר אותך
לעולם לא נשכח
ופנינו מורדות לחצי התורן
מעתה ועד עולם
