"אש בלי הפסקה", "פאניקה", "עימות", "מסוכן ביותר", יום הזעם", "הדרך לשערי הגיהינום" היו ביטויים הבולטים בכותרות העיתונים בישראל בשבועיים הראשונים לפרוץ האינתיפאדה השנייה.

מאז היווסדה, נתונה מדינת ישראל בלחצי מלחמה, איומי מלחמה, פעולות טרור ואיומי טרור.

הילדים ובני הנוער בישראל חיים תחת איום כולל של מצבי לחץ פוליטיים – ביטחוניים. רק בשני העשורים האחרונים ניתן למנות את מלחמת לבנון, המתיחות בגבול הצפון, האינתיפאדה הראשונה, "מלחמת המפרץ", רצח רבין, אינתיפאדה שנייה, "מלחמת מפרץ שנייה".

במחקרים רבים נמצא קשר בין אירועים ולחצים על רקע מתיחות פוליטית – ביטחונית לכר נרחב של תמונות וסימפטומים המאפיינים לחץ וחרדה.

אם כן, מאחר והילדים והנוער בישראל חשופים למצבי לחץ פוליטיים – ביטחוניים אקוטיים ומתמשכים, ומכיוון שממצאי המחקר מצביעים על ההשלכות השליליות של אלו על בריאותם הנפשית, ושדה מחקר זה נמצא עדיין בשלביו הראשונים, עולה הצורך בעריכת מחקרים מדעיים בנושא זה.

מטרת המחקר שאני ערכתי במסגרת עבודת התיזה הייתה לבחון בזמן אמת, בעת פרוץ האינתיפאדה השנייה, כיצד מתמודדים בני הנוער עם מצב לחץ על רקע פוליטי, במי הם נעזרים כדי להתמודד? הורים? חברים? מורים? באילו גורמי מידע הם נעזרים כדי להבין את המצב? בני משפחה? צוות בי"ס? אינטרנט? טלביזיה? האם קיים הבדל בין צעירים לבוגרים יותר? האם קיים הבדל בין בנים לבנות?

הממצאים העיקריים מורים, כי הילדים פונים בעיקר להורים כדי לקבל תמיכה ומידע לגבי המצב, אח"כ הם פונים לחברים, מורים וגורמים נוספים, וככל שהמצב נתפס כיותר מסוכן ומלחיץ הם נעזרים יותר ויותר בגורמי תמיכה.

תוכלו להתרשם בהרחבה מהעבודה שתוצג באתר של "קרן ענבר".

משפחת עטיה היקרה, אנחנו נמצאים כאן בשנה התשיעית מאז נרצחה ענבר בפיגוע טרור.

בשמי ובשם הזוכים הנוספים: ד"ר שרי גולדשטיין-פרבר, איה כהן ומיכאל מלניק אני רוצה להודות לועדת השופטים של "קרן ענבר", וכפי שהזכיר עגנון באחד מכתביו "קרן של ענבר" דהיינו קרן שמש צהובה כענבר, מי יתן וקרן ענבר תמשיך להיות אור שאינו כבה כזכרה של ענבר.

מירב מנור - גורן