בני משפחה, חברי ועדת השופטים, אורחים נכבדים.

 

אבא שלי כתב בספר ההנצחה לזכר אחיו סמל פרסי אשכנזי שנהרג במלחמת ששת הימים את המילים הבאות:

הותרת אחריך חלל ענק שלא ניתן למלא במילים או ברגשות, שינית ברגע את תפיסת החיים שלי. אני מצידי אימצתי את המילה "גורל", מילה בלתי מובנת העוזרת לנטרל את השאלות: מדוע, אולי ואם ומאפשרת את החיים שאחרי.

את פרסי לא זכיתי להכיר (נולדתי אחרי שנהרג) כך גם את ענבר עטיה שנולדה רק שנה לפניי ושהפכה להיות קורבן בפיגוע טרור שזעזע את כולנו.

מתוך השכול הפרטי של משפחתי ומתוך היותי אזרחית במדינת ישראל אני מאמינה שלא מעט גורל הביא אותי לעסוק בתחום התקשורת ולהתעניין רבות בקשרי הגומלין בין תקשורת לארגונים שונים אם קבוצות טרור ואם תנועות חברתיות. כך שכשהתחלתי את לימודי לתואר שני באוניברסיטת בן גוריון ידעתי שעבודת הגמר שלי תעסוק בנושאים אלה.

מבחינתי חשיבותם של המדיה השונים להעלאת רמת הידע והמודעות האזרחית של הציבור הינה ראשונה במעלה. חשיבות זו רק התעצמה על רקע העובדה שבתחילת המאה העשרים ואחת, ההכרה כי תנועות חברתיות וקבוצות טרור אימצו טכנולוגיות תקשורת חדשות לפעולות אירגוניהן ולקידום מטרותיהן, רק גברה.

לכן המשיכה, לערוך מחקר המכיל סקירה מקיפה וממצה של השימושים שעושים ארגונים אלה במדיום הטכנולוגי התקשורתי החדש – האינטרנט, הייתה אך טבעית.

התהליך היה ממושך ומפרך, אולם מרתק. רבות למדתי מהמחקר והשלכות ממצאיו על חיינו.

היום אני עומדת בפניכם על במה זו כנציגת הזוכים ומודה לכולכם על ההוקרה, העידוד וההבנה שיש משמעות רבה לחקר זה של הטרור מנקודות מבט שונות.

אני מקווה שאותן השאלות: מדוע, אולי ואם שמלוות כל אחד מאיתנו יביאו אותי ואת חבריי לזכייה השנה ולכל מי שקרא ויקרא את עבודתנו להבין וליישם את מה שנלמד ממחקרינו ולאפשר את החיים שאחרי.

 

תודה.

דברי נציגת הזוכים לשנת 2010

 

שרון אשכנזי