משפחת עטיה- חרמונה, יעקב, אורית ואסף

חברי ועדת השופטים

חברי המרכז למורשת המודיעין

אורחים נכבדים

 

בשירו של מוטי המר, שרה חווה אלברשטיין:

"כולנו רקמה אנושית אחת חיה/ ואם אחד מאיתנו/ הולך מעמנו / משהו מת בנו/ ומשהו, נשאר איתו".

יש האומרים כי הישרדותו של העם היהודי היא תוצאה ישירה של מידת הערבות ההדדית אותה אנו חולקים. קצרה היריעה מלמנות את שמותיהם של שלל קורבנות פעולות האיבה והטרור בישראל ועם זאת, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו הנצור בזיכרון של כולנו.

 

15 שנים עברו מאז פטירתה בטרם עת של ענבר עטיה ז"ל ונראה כי הזמן לא הצליח לגבור על כוחו של איום הטרור המאתגר את כלל הערכים שעל פיהם מתנהלת החברה הישראלית. מדינת ישראל מתמודדת עם איומי הטרור מזה שנים וככזו, הפכה למומחית עולמית בתחום. למרות זאת, עוד לא נמצאה השיטה שתאפשר להבין את מימדי טרור המתאבדים, המביא את האלימות חסרת ההיגיון למידתה המקסימאלית.

 

בתגובתו לפיגוע הרצחני באיתמר גינה ראש הממשלה את יוזמתו של אבו- מאזן לקריאת כיכר באזור רמאללה על שמה של המחבלת דלאל אל- מוגרבי. דלאל אל- מוגרבי הובילה את מתקפת הטרור הקשה בפיגוע כביש החוף בשנת 1978. סיפורה, כמו סיפורן של מחבלות מתאבדות אחרות, היווה נקודת מוצא מרתקת לכתיבת העבודה שבשמה אני עומדת כאן היום. אכזריותו הברורה של טרור המתאבדים מתעצמת אף יותר לנוכח בחירתן הבלתי נתפסת של אותן נשים לקחת את חייהן בידיהן ויחד איתן, את חייהם של חפים מפשע שמעולם לא פגשו.

 

בכתיבת העבודה ביקשתי לבחון כיצד מגיעה האישה הפלסטינית, המודרת מזה דורות ממרכז החברה והתרבות, למעמד כוחני ואקטיבי במסגרת ארגוני הטרור? השערותיי התייחסו למניעים של מאבק מגדרי על חיזוק מעמד האישה באמצעות פעילות טרוריסטית, המתפקדת ככלי לשיפור מקומה המדוכא בחברה הפלסטינית, בה היא מוגבלת למרחב הביתי והמשפחתי בלבד. לצערי, נוכחתי לדעת כי בפועל, גורלה של המחבלת המתאבדת נחרץ בצורה שרירותית וצינית המקשה על גיבוש דפוס אישיותי משותף. מצאתי כי סיבות חברתיות ואישיות כדוגמת התעללות מינית, הפרת כבוד המשפחה ואפילו אהבות נכזבות הם רק חלק ממכלול של גורמים סובייקטיביים המקלים על ארגוני הטרור בקיבוע אינדוקטרינציה איסלאמית ראדיקלית ובגיוס של אותן נשים תחת הבטחות על מקום גבורה בגן עדן ומעמד של כבוד למשפחתה של המתאבדת.

 

ברור לכולנו כי עד לבואו המיוחל של השלום, תאלץ מדינת ישראל לעמוד על המשמר כנגד כל האיומים שבפניה ובראשם, איום הטרור הגובה את חייהם של יקירינו לאורך שנים של שנאת חינם. אל לנו להיות שאננים ולהניח לכך. קידום הידע והמחקר בנושא יאפשרו לנו לחזק את המישור המודיעיני והאינטלקטואלי ככלי שרת בידיה של מערכת הביטחון הישראלית. בהמשך ישיר לכך, אני רוצה להודות לקרן ענבר על פועלה המבורך ותרומתה להרחבתו והפצתו של הידע האקדמי בתחום הטרור בחברה הישראלית תוך קידום קהילת הסטודנטים והנצחתם של כלל קורבנות הפיגועים ובראשם, ענבר עטיה, ז"ל. כנציגת הזוכים, ברצוני לברך ולהודות לצוות הקרן ולמרכז למורשת המודיעין בישראל ולקוות יחד איתכם כי יגיע היום בו הטרור ייחתם כפרק מחשל בהיסטוריה של מדינת ישראל, ותו לא.   תודה.

דברי נציגת הזוכים לשנת 2011

 

שלומית שני