משפחת עטיה, חרמונה, איקא, אורית ואסף,

חברי ועדת השופטים, חברי הנהלת קרן ענבר, אורחות ואורחים נכבדים.

אירועי הימים האחרונים, מזכירים לנו כי אמנם חלפו 16 שנים מאז אותו פיגוע נורא, שהביא למותה של ענבר ז"ל ושל שניים עשר בני אדם נוספים, אולם הטרור כנגד אזרחי ישראל לא פסק מעולם. לעיתים נדמה כי אנו זוכים להנות משקט יחסי, אך זהו שקט מדומה בלבד, המתרחש בין הסלמה להסלמה ומעיד על השינוי שחל באופיו של הטרור.

כאנליסט סיכון בחברה העוסקת באבטחת תשלומים באינטרנט, אני מגלה מדי יום עד כמה הפתרונות שאנו מפתחים בהווה לא רק מסכלים את ההונאות הנוכחיות, אלא גם מעצבים את אופיין של ההונאות מולן נתמודד בעתיד.

על אותו משקל, אופן ההתמודדות של מדינת ישראל עם הטרור המופנה כלפיה כיום, מכתיב במידה רבה את אופיו של הטרור בעתיד. על כן, על מקבלי ההחלטות מוטלת האחריות לחשוב ביצירתיות ולבחון באופן ביקורתי את המציאות הקיימת, את הצעדים הננקטים ואת מידת יעילותם.

בעבודת הסמינר שכתבתי בחנתי את יעילותן של הסנקציות הכלכליות אשר מטילה ממשלת ישראל על שלטון חמאס ברצועת עזה, כחלק ממאמציה להתמודד עם הטרור כלפי אזרחיה.

עבודתי מתבססת על ההנחה כי יעדי הסנקציות לא היו טקטיים בלבד, קרי סיכול פיגועי טרור, כי אם אסטרטגיים. אני סבור כי הטלת הסנקציות מבטאת את שאיפתה של ממשלת ישראל לגרום לשינוי  משמעותי במדיניותו של החמאס, ובין היתר להביא לכך שראשי החמאס יכירו במדינת ישראל, יבטלו את אמנת החמאס, יכירו בהסכמים שנחתמו בין ישראל לפלסטינים וכמובן ינטשו את הטרור ויפרקו את תשתיותיו.

את הסנקציות בחנתי באמצעות שימוש במודל אקונומטרי המבוסס על מחקר שכלל למעלה מ-170 מקרי בוחן שונים מרחבי העולם. מצאתי כי הסנקציות אינן משיגות את מלוא היעדים שבשמן הן הוטלו. יתרה מזאת, מצאתי כי ההסתברות שהסנקציות אכן ישיגו את יעדיהן בעתיד, היא נמוכה למדי ועומדת על כ-30 אחוז בלבד.

המסקנה המרכזית העולה מעבודתי היא כי על ממשלת ישראל לבחון מחדש את צעדיה ולנקוט בצעדים יעילים יותר. כולי תקווה כי עבודה זו ועבודות נוספות, הזוכות לחשיפה הודות למחויבות העמוקה של קרן ענבר לעודד את חקר הטרור, יובילו ליצירת שיח ביקורתי, לבחינה מעמיקה של הסנקציות הכלכליות, ובסופו של דבר גם לשינוי ולשיפור חייהם של התושבים החיים משני צידי הסכסוך.

לסיום, בשמי ובשם הזוכים, אני רוצה להביע את הערכתי למשפחת עטיה, על ההתמודדות מעוררת ההשראה ועל הדרך בה בחרו להנציח את זכרה של ענבר, באמצעות הקמת מפעל משמעותי ומתפתח. אני רוצה להודות לכם על שאיפשרתם לי ולשאר הזוכים לתרום, ולו במעט, לעשייה חשובה זו.

תודה רבה.