דברי נציג הזוכים לשנת 2016

 

 

 

 

ברק חדריאן

משפחת עטיה היקרה, חברי קרן ענבר, חבר ועדת השופטים, המרכז למורשת המודיעין של צה''ל, עמיתי הזוכים בפרס לשנת 2016, ד''ר יעקב פאלקוב, אורחים נכבדים;

 

ב-4 למרץ 1996, ערב פורים, אירע פיגוע התאבדות בסמוך לדיזינגוף סנטר בצומת הרחובות דיזינגוף וקינג ג'ורג' בתל אביב ובו נרצחה ענבר עטיה ו-12 בני אדם נוספים. כילד בן 8 זכורה לי תקופה זו, פיגועי התאבדות של ארגוני הטרור הפלסטיניים באוטובוסים, טרמפיאדות ומכוניות תופת. 20 שנה חלפו, וההתמודדות עם הטרור, על צורותיו השונות, עודנה נמשכת גם בימינו.

 

השנה אסיים את לימודי התואר השני שלי בתכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל אביב.

לאור ההתפתחויות בזירה המזרח תיכונית ובכלל בעולמית במאבק נגד ארגון דאע''ש, הלחימה בזירת הקרב משתנה. כבר לא מלחמה בין מדינה למדינה, אלא מצב בו האיום הוא התמודדות של לחימה א-סמיטרית כנגד ארגוני הטרור. תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל מורכבת ממספר מרכיבים, ולאור הסביבה המשתנה, ישראל צריכה להיערך ולפתח דוקטרינות חדשות שיתווספו לתפיסת הביטחון על מנת להתמודד עם איומים חדשים אותם כגון סייבר והמלחמה על התודעה כשמולנו ניצב ארגון טרור שלא בוחל בשום אמצעים. 

 

מעבר למטרה להגדיל את כמות הנפגעים לטרור יש אסטרטגיה ברורה ומכוונת – להשליט אימה ולייצר פחד ולפגוע בתחושת הביטחון אצל האזרחים ולרכך את הכוחות הלוחמים של היריב לפני כניסה לשטח הלחימה.

במהלך מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 החמאס דאג לטפח את המוטיבים הללו. כל אירוע ופעולה צבאית שהוא ביצע תועד או נותב על מנת להפעיל לוחמה פסיכולוגית כנגד ישראל, אזרחיה וחיילי צה''ל; נשלחו הודעות טקסט לטלפונים של אזרחים ישראלים, סרטונים של רקטות במחרטות ושל שיגורים מאסיביים אל עבר ערים גדולות בישראל ואל אתרים אסטרטגיים, צילום מנהרות והנשק בתוכן ותיעוד אירועי חדירה לישראל. בנוסף, שיטות לוחמה חדשות שלא נראו קודם כמו קומנדו ימי, שיגור מזל''טים וצילום ישראל מהשמיים,

נולדתי באשקלון, ומשפחתי מתגוררת בעיר. הכיוון המחקרי נבע בעקבות החוויה האישית שלי ושל משפחתי במהלך תקופת הלחימה. ביקשתי לבחון כיצד ארגוני טרור משתמשים באמצעי התקשורת ובמדיה החדשה כדי להשפיע על דעת הקהל בצד השני. מקרה הבוחן שלי היה מבצע "צוק איתן" וארגון החמאס. ניכר כי החמאס נערך לשעת השין והכין מערך שלם שיתעד את כוחו הצבאי של החמאס וידאג להפיץ זאת ברשת האינטרנט ומשם היריעה קצרה עד שזה מגיע אל הציבור בישראל, בעידן של טלפונים חכמים ורשתות חברתיות.

 

החמאס נקט באסטרטגיה שהמטרה מקדשת את כל האמצעים – ניצול ציני של רגשות הציבור הישראלי והניסיון לשבש את אורח החיים מביא לקביעה ברורה כי הלחימה איננה רק במגרש הפיזי בשימוש בכלי נשק מתקדמים בזירות הקרב אלא גם בזירת קרב של תעמולה תודעתית, פסיכולוגית ותקשורתית שמגיעה אל ההמון – אל סלון המשפחה ואל מכשיר הטלפון הנייד של כל אזרח ישראלי.

 

לוחמה פסיכולוגית דורשת יכולת הבנה של כל צד בזירה לחשוב ולפתח את שיטות הפעולה שלו בהקשר זה. יש לשלב שיטות לחימה, נחישות ומוכנות להקרבה יחד עם היכרות תרבותית, יוזמה ויצירתיות. ייתכן כי עובדה זו נובעת בשל מחסור במשאבים כלכליים שאינם מאפשרים פיתוח צבאי אך תהא הסיבה אשר תהא, ניכר כי מלחמה מהסוג הזה מביאה למימוש יעדי הלחימה אשר ארגון החמאס מציב לעצמו בלחימה מול מדינת ישראל, גם אם לא באופן צבאי, המסר הוא העיקר.

 

מקלוהן במאמרו המפורסם "המדיום הוא המסר" טען כי לכל כלי תקשורת יש סגנון משל עצמו בהעברת המידע לציבור, והסגנון עצמו הוא מה שבעצם משפיע על דעת הקהל. מקלוהן קבע כי התקשורת משפיעה על התנהגותם של בני האדם; רוצים הכל כאן ועכשיו, לא דוחים סיפוקים וצמאים לקבל את המידע. אם ניקח זאת להקשר המלחמתי, כאשר זירת הלחימה עוברת אל תוך התקשורת ואל תוך האינטרנט והמדיה החדשה ארגוני הטרור מנסים להשליט את סדר יומם על אזרחי ישראל ולהשפיע על תוצאות הלחימה בכל דרך, וגם בזירות אלו.

כפי שצוין, אחת ממטרות העל של הטרור היא לייצר הפחדה ובהלה המונית. הרבה מדברים על מרחב התמרון של צה''ל ביכולת לפעול, הן בלגיטימציה בינלאומית, צבאית, ואף בהגנתית באמצעות מערכות יירוט כמו כיפת ברזל שמקנה מרווח נשימה לטובת המשך הלחימה, אך לא פחות, קיים גם האפקט התודעתי, לו משקל בלתי נפרד לספק אורח רוח ציבורי, איפוק, גיבוי לצה''ל ולמקבלי ההחלטות, ועל מדינת ישראל להשקיע משאבים גם במישור זה – להיערכות טובה יותר לקראת המערכה הבאה שלא תבוא.

 

מדינת ישראל, מראשית הקמתה, התמודדה עם פעולות טרור. על אף המאמצים של ארגון החמאס לזרוע אימה בציבור הישראלי, ניכר באופן ברור כי אזרחי המדינה מפגינים איתנות אל מול אותן ניסיונות לערער את תחושת הביטחון, וכי לא ניתן לפגוע בשגרה ובחוסן הלאומי של אזרחי מדינת ישראל אשר לא מאפשרים לטרור לנצח.

בשם הזוכים; אבקש להודות לקרן ענבר ולמשפחת עטיה על האופן שבו אתם בוחרים להמשיך בחיים ולהנציח את זכרה של ענבר.

 

השנה אנו נציין 68 שנה לעצמאותה של מדינת ישראל, ערב לפני, נזכור את הנופלים ואת זכרם של נפגעי פעולות האיבה מראשית הקמת המדינה. זכרם של ענבר ושל קורבנות הטרור חקוקים על הסלע לעד ומלווים את אזרחי המדינה, בליבם, בכל יום.

 

כולי תקווה, כי לא נדע עוד כאב, ונישא תפילה לשלום על ישראל.