שם: לימור נובל

אפקטביות של הטרור: בחינת אסטרטגיית הטרור בהשגת יעדים פוליטיים

שיוך:  אוניברסיטת בר אילן

אודות הכותב:

ד”ר לימור נובל-קוניג

בת 35, ילידת חיפה ומתגוררת בחיפה.

בוגרת תיכון “חוגים” במגמה ריאלית.

את שירותה הצבאי עשתה בחיל הקשר בתפקיד צפטי”ת והשתחררה בדרגת סמל.

בהשכלתה:

בוגרת תואר ראשון של אוניברסיטת בר אילן בקרימינולגיה ומדעי המדינה.תואר שני (MA) בהצטיינות במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.תואר שלישי (PhDׂ) במדעי המדינה, אוניברסיטת בר אילן.בין עיסוקיה בשנים האחרונות:עוזרת מחקר במחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר אילן.מרצה בתחום מדעי החברה במכללות פרטיות.

שנת פרסוםאפריל 2011

שם המנחה:  ד”ר שלמה שפירא

תקציר:

מחקר זה נועד לפתח מודל המספק מסגרת תיאורטית לניתוח האפקטיביות של טרור בהשגת יעדים פוליטיים, תוך הדגשת תפקידם של חמשת דפוסי הפעולה המרכזיים של ארגוני טרור: גיוס פעילים ומשאבים, יצירת פרובוקציה הגוררת תגובת נגד, חיסול אויבים חיצוניים, הטלת אימה ופעילות תקשורתית, והערכת התרומה היחסית של כל אחד מהם להשגת היעדים הפוליטיים. מודל המחקר מסייע לבסס מדד לבחינת אפקטיביות של טרור באמצעות בחינת תרומת הפעולה, קרי שיטת הפעולה של ארוגני הטרור, לתוצאה, קרי השגת יעדים פוליטיים. הקריטריונים להערכת האפקטיביות מתבססים על מידת השגת יעדים פוליטיים על ידי הארגון. המדידה התבצעה על פני רצף בארבע דרגות שונות החל מכישלון, דרך השגת יעדים פוליטיים טקטיים ועד השגת יעדים אסטרטגיים של הארגון באופן חלקי או במלואם.
בספרות המחקרית הדעות חלוקות בסוגיית האפקטיביות הפוליטית של טרור. לטענת מספר חוקרים, הטרור משמש אסטרטגיית כפייה אפקטיבית וזוכה בהצלחה בהישגים וויתורים פוליטיים (Dershowitz 2002; Kydd & Walter 2002, 2006; Lake 2002; Pape 2003; Sprinzak 2000). חוקרים אחרים מבקרים את ממצאי המחקרים הנזכרים בטענה כי הם מתבססים על מודלים של תורת המשחקים, או על חקר מקרה אחד, או על קומץ מקרי הצלחה ידועים וטוענים כי הישגיו האובייקטיביים והמעשיים של טרור הם מוגבלים ביותר והאפקטיביות הפוליטית שלו היא באופן כללי קצרת-טווח ומוגבלת ( Abrahms 2006; Crenshaw 2001; Laqueur 2003; Merari 1993; Wardlaw 1989; Wilkinson 2006 ) עם זאת, חסרים עדיין מחקרים המאוששים או מפריכים טענות אלו בעזרת מגוון רחב של מקרי בוחן.

עם התפתחות חקר הטרור ניתן לזהות שתי קטגוריות מרכזיות של יעדים פוליטיים: יעדים טקטיים ויעדים אסטרטגיים. במחקר הנוכחי אבחנה זו מתבססת על מימד הזמן והנה הכרחית, בשל העובדה כי המאבק של ארגון הטרור מתמשך לאורך זמן. יעד טקטי מוגדר במחקר זה כיעד ביניים וקצר טווח, המשמש ליצירת אפקט מצטבר כאמצעי להשגת היעד האסטרטגי בטווח הזמן הארוך. ניתן לזהות מספר יעדים טקטיים מרכזיים של ארגוני טרור: סיקור תקשורתי נרחב; שחרור אסירים; תשלומי כופר גבוהים עבור בני ערובה חטופים; גיוס תמיכה מקומית; שרידות המנהיגות; רכישת לגיטימיות בינלאומית והכרה במעמד הארגון; וויתורים פוליטיים חלקיים לטובת הארגון (Merari 1993: 238; Wilkinson 2006: 7; Abrahms 2006:47).

יעד אסטרטגי במחקר זה מוגדר כמטרה או המטרות המוצהרות של הארגון אותן שואף הארגון להשיג בטווח הארוך. היעד האסטרטגי נובע מן המניע הבסיסי לקיומו וצמיחתו של אותו ארגון טרור. עם התפתחות חקר הטרור, התגבשו ארבע קטגוריות מרכזיות של יעדים אסטרטגיים של ארגוני טרור. ראשית, יעדים אתנו-לאומיים הכוללים מאבק להגדרה עצמית ושחרור לאומי. שנית, יעדים אשר מבוססים על אידיאולוגיות קיצוניות (ימניות/שמאליות) וכוללים שאיפה לשינוי במבנה השלטון ו/או החברה. שלישית, יעדים חד נושאיים אשר כוללים שאיפה לשינוי חברתי בסוגיה מסוימת ללא שינוי מהפכני במבנה השלטון והחברה, למשל איכות הסביבה וזכויות בעלי חיים. ורביעית, ארגוני טרור בעלי מניעים דתיים-פוליטיים (Wilkinson 2006: 4).
הטענה המרכזית של המחקר היא כי שיטת הפעולה של ארגון טרור תהיה אפקטיבית יותר ככל שחמשת דפוסי הפעולה המרכזיים של ארגון טרור (גיוס פעילים ומשאבים, יצירת פרובוקציה הגוררת תגובת נגד, חיסול אויבים חיצוניים, הטלת אימה ופעילות תקשורתית) יתרמו יותר להשגת יעדיו הפוליטיים האסטרטגיים. כמו כן, ארגון טרור בעל סיכוי גדול יותר להשיג יעדיו האסטרטגיים ככל שיצליח יותר בהשגת יעדים טקטיים קודם לכן.

מתודולוגיית המחקר מתבססת על חקר מקרי בוחן (Case Studies) של שמונה ארגוני טרור: PIRA (Provisional Irish Republican Army), RAF (Red Army Faction), ETA (Basque Fatherland and Freedom), ה”אחים המוסלמים” במצרים, ארגון פת”ח, ארגון FARC (Revolutionary Armed Forces of Colombia), ארגון LTTE (Liberation Tigers of Tamil Eelam) וארגון חיזבאללה. שיטת המחקר משלבת שיטות כמותניות ואיכותניות, בהתאם לנתוני חמשת דפוסי הפעולה השונים שנזכרו.

ממצאי המחקר באשר למידת השגת היעדים הפוליטיים של מקרי הבוחן שנחקרו, הראו כי ארבעה ארגוני טרור הצליחו להשיג יעדים אסטרטגיים חלקיים: ארגון פת”ח, ארגון PIRA, ארגון חיזבאללה ובמידה מסוימת ארגון ה”אחים המוסלמים” במצרים. חשוב לציין כי אף ארגון לא השיג את יעדיו האסטרטגיים במלואם. שני מקרי בוחן של הארגונים במחקר השיגו יעדים טקטיים בלבד: ארגון ETA וארגון FARC ולגבי שניהם ישנן התפתחויות חשובות ומעניינות בשנה החולפת, כאשר ארגון ETA הכריז בספטמבר 2010 על הפסקת אש נוספת ומעבר לפעילות פוליטית לא אלימה וארגון FARC ספג תבוסות קשות לאחרונה מצד צבא קולומביה. לבסוף, שני מקרי בוחן של הארגונים במחקר נכשלו והודיעו על התפרקותם וסיום המאבק: ארגון RAF וארגון LTTE.
ניתוח שמונת מקרי הבוחן, על פי חמשת דפוסי הפעולה ומידת השגת היעדים הפוליטיים שלהם, הוביל למספר מסקנות מרכזיות. ראשית, ניתוח מרכיב גיוס הפעילים והמשאבים מלמד כי כמות פעילים גדולה אינה ערובה להצלחת הארגון. כמות הפעילים בארגון פחות חשובה בהשוואה לאחוזי התמיכה שמצליח הארגון להשיג בקרב האוכלוסייה. רכישת אהדה ותמיכה בקרב הציבור בשמו הארגון טוען שנאבק נמצא כמרכיב המשפיע (אולי אחד המשפיעים ביותר) על הצלחת הארגון בהשגת יעדים אסטרטגיים ובעצם הישרדותו. בנוסף, גיוס פעילים בכפייה אינו תורם להצלחת הארגון.

שנית, ניתוח מרכיב הטלת האימה מלמד כי שימוש תועלתני במרכיב הטלת האימה הוא אפקטיבי. השימוש התועלתני מתבטא בהתאמת משקל השימוש בהטלת אימה במתאר הפעילות של הארגון בהתאם לנסיבות המשתנות. בנוסף, השימוש במרכיב הטלת האימה כלפי פנים (כלפי הציבור בשמו מתיימר הארגון לפעול) נמצא בלתי יעיל. לבסוף, נמצא כי ההשפעה על דעת הקהל באמצעות הטלת אימה אינה בכיוון הרצוי לארגון. לרוב, הטלת אימה על הציבור גרמה דווקא להקשחת העמדות ולתמיכה בשימוש באמצעים קשים בלוחמה בטרור. זאת בד בבד עם תמיכה במאמצים להשגת שלום מול הזרוע הפוליטית של הארגון, במידה והייתה קיימת.
שלישית, ניתוח מרכיב הפרובוקציה מלמד כי פרובוקציה הגוררת תגובת יתר מצד הממשלות תורמת להצלחת הארגון הן בשימור הקונפליקט ללא הכרעה והן בהשגת יעדים טקטיים. עם זאת, נמצא כי תגובת נגד של הממשל הכוללת שילוב של דיפלומטיה ומבצעים צבאיים הוכחה כאפקטיבית.
רביעית, ניתוח מרכיב הפעילות התקשורתית מלמד כי מרכיב הפעילות התקשורתית הוא האפקטיבי ביותר בהשגת לפחות יעד טקטי אחד מרכזי והוא יעד הפרסום. למרות זאת, תרגום ההצלחה הטקטית הזו להצלחה אסטרטגית נכשל.
חמישית, ניתוח מרכיב חיסול האויבים מלמד כי השימוש במרכיב חיסול אויבים אינו אפקטיבי להשגת יעדים פוליטיים טקטיים או אסטרטגיים. הדוגמא הבולטת ביותר היא ארגון LTTE בסרילנקה, שנחל הצלחה מיוחדת בחיסול ראש ממשלה ועשה שימוש במרכיב חיסול האויבים בהיקף נרחב ויוצא דופן בהשוואה לשאר מקרי הבוחן שנחקרו, ובסופו של דבר נכשל והובס צבאית.

המסקנה הנוספת העולה מניתוח מקרי הבוחן היא כי ארגוני הטרור היחידים שאכן הצליחו להשיג יעדים אסטרטגיים (אמנם יעדים אסטרטגיים חלקיים ולא במלואם) הם אלו שהפכו לישות פוליטית כלשהי: ארגון פת”ח, ארגון PIRA, ארגון חיזבאללה וארגון ה”אחים המוסלמים” במצרים. שאר מקרי הבוחן של הארגונים שנחקרו השיגו יעדים טקטיים בלבד (ETA, FARC) או שנכשלו (RAF, LTTE). המסקנה היא כי ארגון טרור בעל סיכוי טוב יותר להשיג יעדים אסטרטגיים, כאשר הצליח להפוך לישות פוליטית כלשהי.

לקריאת העבודה