תקציר:

העבודה נכתבה במסגרת הקורס: "שיטור טרור" המועבר באוניברסיטה העברית ובה פותחה לראשונה "התוכנית לשיטור טרור". במסגרת התוכנית חוקרים מהדיסציפלינה הקרימינולוגית עוסקים בפיתוח וקידום מחקר בסוגיות הקשורות לגורמי המודיעין והאכיפה המתמודדות עם טרור במדינות דמוקרטיות.

מדינת ישראל לאור ההיסטוריה הממושכת שלה בהתמודדות עם הטרור מהווה קרקע פורייה למחקר בתחום וגם כמודל למידה למדינות בעולם.  עבודתי עוסקת בממשק שבין פעילות המשטרה והטרור. בניית אסטרטגיה שאמורה לתת מענה לאיום בטחוני מסוג טרור חייבת להתגבש מתוך מטרות הטרור  עצמן. לפיכך, אם  המטרה הראשונה של הטרור היא פגיעה באמידות האוכלוסייה אזי האסטרטגיה שתיושם בשטח היא זאת שתביא להגברת החוסן הלאומי, צמצום כמות הפיגועים והקטנת הנזק הן בנפש והן ברכוש. 

החוקרים וייסבורד, יונתן ופרי (2009) פיתחו  אסטרטגיה שנבנתה  לטיפול בטרור  המורכבת משלושה מעגלים עיקריים: המעגל החיצוני הראשון, קשור לפעולות של איסוף מודיעין ומימושו וכן טיפול בתשתיות התומכות בטרור. במעגל השני המטרה העיקרית היא להאט או לתפוס את המחבל מרגע יציאתו אל יעד הפיגוע. בנוסף, פה בא לידי ביטוי גם חינוך הציבור לכוננות ביטחונית. המעגל השלישי קשור לזירת הפיגוע וניתן לחלקו לשלושה היבטים: לפני - כאן נכנסות כל  פעולות המשטרה השגרתיות שמטרתן לצמצם את הנזק של הפיגוע העתידי. בזמן -  כולל את כל מה שהמשטרה עושה בזמן האירוע. אחרי – מתקשר לפינוי זירת האירוע והחזרת החיים למסלולם.

 

מטרת עבודתי היא לבחון את המודל הלכה למעשה בתחנת משטרת באר שבע.  המטרה נבדקה לאור תפיסתו של מפקד תחנת באר שבע לשעבר: תנ"צ יוסי פריינטי כאשר כלי המחקר היה ראיון אישי. סיקרן אותי לדעת האם מפקד התחנה מסכים / לא מסכים עם עקרונות המודל? אם כן, איך הוא פעל כדי להגביר את החוסן הלאומי? וכיצד הוא יישם את המודל בשטח כך שפעולות שונות של כוחות המשטרה פעלו למניעת פיגועי הטרור?

 

כאזרחית מדינת ישראל זכורות לי היטב תמונות השוטרים המגיעים לזירת פיגוע רוויות דם ועושים הכול כדי לנסות להציל חיי אדם. עבודה זו יכולה לשפוך אור ולו במעט להבנה טובה יותר של עבודת המשטרה והתמודדותה מול איום הטרור.