תקציר:

התפתחותה האדירה של רשת האינטרנט, טכנולוגיות תקשורת חדשות והנגישות למידע יוצרים יחדיו קרקע נוחה לתופעות של טרור במרחב הקיברנטי (Cyberspace). באמצעות השימוש באינטרנט יכולים ארגוני הטרור לדלג מעל מחסומים גיאוגרפיים ואחרים ולעשות שימוש ברשת כגורם לתקשורת מבצעית תוך שימוש בכלים מגוונים. העבודה בוחנת את מורכבות המשימה המוטלת על המחוקקים ומערכת המשפט למציאת האיזון הנדרש בין הצורך להפעלת אמצעי מעקב מקוונים בדגש על זירת האינטרנט, לטובת סיכול טרור, אל מול הפגיעה חסרת התקדים בזכויות האדם שאמצעים חדשים אלו יוצרים. העבודה מנסה לבחון האם המאפיינים הייחודיים של הרשת עשויים לחייב בחינה מחדש של ההגבלות המשפטיות על הפעלת אמצעי מעקב מקוונים אלו.

העבודה מורכבת מארבעה פרקים. הפרק הראשון מתווה רקע כללי לגבי המאפיינים העיקריים של הטרור בן זמננו והשימוש של ארגוני הטרור ברשת, אשר מחייב את המדינה הדמוקרטית להפעיל אמצעי פיקוח חודרניים כלפי מסגרת רחבה ביותר של בני אדם, לעיתים קרובות תוך שימוש ובשיתוף עם גורמים מסחריים ולפגוע בזכויות האדם. ארגוני הטרור עושים שימוש נרחב ברשת לצרכיהם (שימוש ב"אתרי טרור", איסוף מודיעין לטרור, טרור קיברנטי ושימוש ברשת כאמצעי תקשורת). הרשת מהווה כיום אמצעי מרכזי להעברת מסרים בין גורמי הטרור וככלי לניהול מידע ומרכזיות זו הופכת את הרשת ליעד חשוב לאיסוף חומר מודיעיני על ידי גורמי מודיעין מסכל למטרות ביטחון ומאבק בטרור.

הפרק השני מתמקד במאפיינים הייחודיים של אמצעי המעקב המקוונים שמפעילים ב- cyberspace גופי מודיעין מסכל, (ובכלל זאת ניטור מידע תקשורתי ותוכני המועבר ברשת וחדירה לשרתים ומחשבים אישיים של חשודים בטרור) ומנתח את האיומים על זכויות הפרט נוכח אמצעים אלו. סקירה זו מובילה בפרק השלישי לניתוח האילוצים והמגמות שמשפיעים על ההסדרים הסטטוטוריים ביחס להפעלת אמצעי מעקב מקוונים בישראל ובדמוקרטיות בעלות מסורת של הגנה על זכויות הפרט, כפי שהדברים משתקפים לאחר פיגועי ה- 11 בספטמבר והעלאת המלחמה בטרור הבינלאומי למוקד סדר היום. הפרק הרביעי והמסכם דן במערכת האיזונים שנקבעה בדין הישראלי, ביחס למשפט המשווה, ומתייחס לשאלה האם הטכנולוגיה המתקדמת בעידן המידע, אשר מאפשרת למדינה לנטר, לסקור ולנתח אינפורמציה בהיקף חסר תקדים, משנה את מידת האיזון הנהוגה כיום בין זכויות הפרט לבין זכות הדמוקרטיה להגן על עצמה.