דברי נציג הזוכים לשנת 2018

 

 

 

 

    לירם שטנצלר-קובלנץ

משפחת עטיה היקרה,

כבוד שופט בית המשפט העליון והמשנה לנשיאת בית המשפט לשעבר, מר אליקים רובינשטיין,

חברי קרן ענבר וחבר השופטים בראשותו של מר עודד גרנות,

נציגי המרכז למורשת המודיעין,

עמיתי הזוכים והזוכות בפרס לשנת 2018,

אורחים נכבדים,

ערב טוב.

 

המלחמה בטרור וסיכולו הינם מאבק על קיומה וחוסנה של מדינת ישראל ותושביה.

באחד מפסקי הדין של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, הוא כותב על הסכנה הנשקפת לקיומם של אזרחי ישראל כתוצאה מפעולות הטרור.

ברק מציין ש"מיום היווסדה נתונה ישראל במאבק בלתי פוסק על עצם קיומה ובטחונה. ארגוני חבלה העמידו לנגד עיניהם כמטרה את הרס המדינה. מעשי טרור ושיבוש החיים הסדירים הם האמצעים שאותם הם נוקטים.

אין הם מבחינים בין יעדים צבאיים ליעדים אזרחיים. הם מבצעים פיגועי טרור של רצח המונים במקומות ציבוריים. בתחבורה הציבורית, בכיכרות וברחובות, בבתי קולנוע ובבתי קפה. הם אינם מבחינים בין גברים, לנשים וטף. הם פועלים מתוך אכזריות וללא רחם..."

בפיגוע שאירע בתל-אביב בארבעה במרץ 1996, נהרגה ענבר עטיה זכרונה לברכה.

בחורה צעירה בת עשרים ושתים, שבסך-הכול רצתה לטייל בחג הפורים בדיזינגוף סנטר, עם חברתה, טלי גורדון. פיגוע נורא שגדע תוכניות, חלומות, וחיים שלמים.

חברה משותפת שלמדה עם ענבר, בתיכון מקיף יהוד, סיפרה לי על בחורה חייכנית ומלאת שמחת חיים והומור. בחורה אהובה, ערכית, חברותית ומקובלת מאוד. שגם אהבה להתלבש לפי צו האופנה. חברי הילדות שלה כינו אותה "עינוש". חיבור שגיליתי ביני לבין ענבר הוא סטודיו Z למחול של ברכה צמח  בגבעתיים. ענבר אהבה מאוד לרקוד ורקדה שנים אחדות בסטודיו.  שם, גם עברו עלי כבת גבעתיים, שנים מאושרות של ריקוד.

אני רוצה להודות מקרב לב בשמי ובשם הזוכים הנוספים, על קבלת הפרס מטעם הקרן שהוקמה לזכרה של ענבר. וששמה לה למטרה לעודד ולטפח את המחקר והעשייה בתחומי הטרור. זהו כבוד גדול עבורנו.

הטרור במדינת ישראל הוא הסוגיה שעימה אנו מתמודדים והמשפיעה עלינו ברמה היומיומית - אך מובן שהמלחמה בטרור היא סוגיה בינלאומית חסרת גבולות, ולא בעיה מקומית של מדינה זו או אחרת. ארגוני הטרור יעשו הכול על מנת להשיג את מטרותיהם, והטקטיקות שהם נוקטים והמחיר שהם מוכנים לשלם שונים לחלוטין מן המקובל במדינות דמוקרטיות. ארגוני טרור מסוימים אף הפכו לסמי-צבאיים – בעלי תחמושת רבה וכוח צבאי מסודר עם טקטיקות ואסטרטגיות לחימה מתוחכמות. עם זאת, הם אינם נלחמים על-פי עקרונות הדין הבינלאומי שצבא סדיר אמור לכבד.

לעומתם ניצבות המדינות הדמוקרטיות - אשר בעת מלחמה בעצימות נמוכה -מול ארגון טרור או גרילה, ניצבת בפניהן בעיה. שכן מצד אחד הן מחויבות להגן כמיטב יכולתן על בטחון המדינה ואזרחיה, ומצד שני ההצדקות המוסריות והכללים, הקובעים את ההצדקה ליציאה למלחמה ואת דרכי הפעולה במהלכה, מתאימים למלחמות בין מדינות ריבוניות. כשמדובר במלחמה מול ארגון טרור או גרילה לא יכולים לבוא כללים והצדקות אלו לידי ביטוי.

המחקר שלי נולד בעקבות פרסום דו"ח גולדסטון אשר האשים את מדינת ישראל בביצוע פשעי מלחמה, במסגרת מבצע "עופרת יצוקה".

נשגב מבינתי כיצד צה"ל, שלכאורה ניסה לנהוג על-פי כללי הדין הבינלאומי והנורמות המצופות מצבא של מדינה דמוקרטית, הותקף והואשם בהפרה מכוונת של דיני המלחמה ופגיעה מכוונת באוכלוסייה האזרחית של הצד השני.

על כן הייתה מטרת המחקר לדון באופן הראוי שמדינה תלחם במסגרת לוחמה בעצימות נמוכה - תוך שמירה על  כבוד האדם מצד אחד, והגנה אפקטיבית על המדינה ואזרחיה מהצד השני. המחקר מורכב מארבעה מקרי מבחן של מדינות דמוקרטיות בעלות פרופיל דמוקרטי שונה הנלחמות בסוגים שונים של ארגוני טרור ו/או גרילה ובוחן את אופן הלחימה נגדן. מקרי המבחן הם: מדינת ישראל מול חמאס ומול חיזבאללה, ארצות הברית מול הטאליבן ואל-קאעידה וסרי לנקה מול הנמרים הטאמילים.

על בסיס המחקר ההשוואתי והדין הבינלאומי  פיתחתי שתי דוקטרינות אתיות-אוניברסאליות. האחת ללוחמה בטרור והשנייה ללוחמה בגרילה. דוקטרינות אלו אמורות לשמש כלי יישומי למדינות דמוקרטיות הנלחמות בארגונים כאלו. הדוקטרינות מסיעות לקבוע מהן חובותיהן של המדינות במהלך ההתנהלות במלחמה, לצד דרישות "ריאליות יותר מהן", שיסייעו לשמור על האפקטיביות הצבאית שלהן, תוך העלאת רמת הלגיטימציה שתזכינה לה מצד הקהילה הבינלאומית במהלך הלחימה. אחד הדברים הבולטים בדוקטרינה הוא ההבחנה בין חיילים בצבא חובה לבין חיילים בצבא מקצועי. הבחנה זו מסייעת בעריכת מדרג חובות המדינה כלפי חייליה שלה, לבין חובותיה כלפי אזרחי הצד השני.

השנה אנו מציינים 70 שנה לעצמאות ישראל. כאזרחית במדינה ואם לארבעה ילדים, כולי תקווה שנזכה להיות במהרה "עם חופשי בארצנו", חופשי מאיומי טרור.

אני מבקשת להודות שוב למשפחת עטיה אשר בחרה להנציח בדרך מיוחדת זו את ענבר, וכן למרכז למורשת המודיעין ולחבר השופטים בראשותו של מר עודד גרנות, על שמצאתם את עבודתי ועבודות עמיתיי לזכיה, כראויות לציון.

אני מאחלת לכולם חג חירות, חג פסח שמח.