מתגעגעים לענבר 2011

 

 

ענת רגב - אדלר, מרס 2011

עינוש שלי

אני מסתכלת על הסרט שלך

ולא רוצה שיגמר...

אני רוצה שימשיכו כולם ויראו איך התבגרת ואיך גדלת

אני מדמיינת איך היו רואים אותנו משתוללות בחתונה שלך ואח"כ בברית ובבריתה...

מנסה לדמיין את התמונות שלנו ליד התמונות של הילדים שלנו

כמה אנחנו נדהמות מאיך כולם כל כך דומים

ואיך הבת שלך היא קופי את.

ואז בפורים היינו נפגשות עם כל המשפחה ושוב מצטלמות

הבנות התחפשו לנסיכות והבנים לאריות

וכל כך הרבה שמחה וכל כך הרבה כייף ופורים היה נשאר החג השמח שלנו.

אבל הסרט הזה נגמר הרבה קודם – והתמונה הזו של אמא שלך עוטפת אותך קצת לפני שאנחנו עולות למטוס-קורעת אותי מבפנים.

והתמונה שאני מחבקת אותך ומנשקת אותך כל כך מציאותית וכל כך רחוקה...

הכל מתנפץ

את נשארת עינוש שלי, כל כך יפה וכל כך צעירה ולי נשאר רק לדמיין איך היינו יכולות להיות ביחד.

אני שמחה שהתמונות שלנו והזכרונות שלנו מלאים בחיוכים, בטיולים בחיבוקים

ונשאר לי רק לחלום על עוד

אני אוהבת אותך ומתגעגעת כל כך

 

ענת