21 שנים למותה של ענבר

חרמונה 2017

2007
2016

חברים וידידים, בני משפחה, שופטים, סטודנטים משפחות שכולות ואורחים יקרים.

כשישבתי לכתוב את דברי לערב זה בפעם ה -21 כשהנפש מתענה מכל מלה ומחשבה על משמעותה של כל מילה, בעוד אני מהרהרת  ביני לביני על מושגים כמו חיים ומוות, מוות וחיים. מצאתי משפט שאומר כך : "אין לפחד מהמוות אלא מריקנות החיים" חתום הרב שלמה חיים הכהן אבנר רב הישוב בית אל.

 

נדמה לי שאין אדם על פני הגלובוס, באשר הוא, שאינו מסכים עם המסר העולה מן הכתוב.

אני לוקחת את המשפט הזה קרוב אלינו, למציאות הכואבת של משפחתנו , ואינני יכולה שלא לתהות, לשאול ולזעוק על האבסורד שבו התנהלו חיינו לפני האסון, נטולי כל פחד מהמוות, שהיה רחוק מאתנו ואילו היום לאחר האסון אנו חווים את ריקנות החיים, מאיימת אף יותר מהמוות עצמו.

 

לאחרונה חזרתי אל ספרו של הסופר ויקטור פראנקל  "האדם מחפש משמעות" הרשתי לעצמי להיסחף אל החוויה שלו, למציאות הנוראה ההיא במחנה הריכוז אושוויץ. כידוע ,ספר זה הוא אחד הסיפורים האנושיים המרגשים ביותר להתמודדות עם טראומה קיצונית וניצחון רוח האדם.

מרתק היה להיכנס בפתחו של הגיהינום, להתקרב אל המראות, הרשע והאכזריות שכל כך מוכרים לכולנו מתוך סיפורי הניצולים. להבין שלמרות שהכותב ויקטור פראנקל  עצמו  אסיר, חסר כל ,רעב ובודד לא ידע אם אשתו שהופרדה ממנו הינה בין החיים  או שכבר לא. אך הוא מצא כוחות לשרוד.

שכן מכל הסבל והייאוש הוא הגיע להכרה כי הגורם המכריע ביכולתו של האדם לשרוד, להתמודד ולנצח היא למצוא משמעות ופשר לחייו.

כן ,יש לי איזה ל מ ה ? גדול ועצום, שמלווה אותי ואת כל המשפחה מזה למעלה משני עשורים. איזה ענן של  ל מ ה ??  גדול וקודר, שמרחף מעלינו ובכל עת שמצב הרוח שפוף , שהאנרגיות מתגלגלות במורד, שהכאב מתחדד שוב, אני מתגעגעת לילדה האהובה שלי.

 

אני מעצימה את דמותה, מכניסה בה חיים , שומעת את קולה ואיכשהו זה נותן לי כח. זהו הדרך ל – איך...., איך ממשיכים הלאה, איך קמים ליום חדש.

 

ושוב אוצרת כוח, חוזרת לעצמי ממשיכה לחפש משמעות לחיים . על אף הכאב והצער והגעגוע לענבר, שומעת את קולה מרחוק, מעצימה את דמותה וממשיכה. כי מחר תזרח שוב השמש - ויגיע יום חדש.

 

ענבר שלנו

נזכור אותך ענבר עד יומנו האחרון נאחז בכל שביב מחייך

נזכור ונשמר את הימים שהיית אתנו. כמעט 23 שנים נפלאות שחיית בינינו – בתוכנו.

גרמת לנו אושר רב.

דעי לך שאין לנו יום ללא דמעה ואין לנו יום ללא תפילה.

תפילה שלא נדע עוד כצער הזה שבאובדנך.

 

נוחי בשלום ילדה אהובה.

אמא אבא אורית ואסף

 

זכרך נצור עמנו לעד