י"ג באדר

 

 

החיים מזמנים סיבות לשמוח ולהיעצב,

הכל קורה ועובר דרך שריר הלב.

הוא פועם בחזקה ומסוגל להיות גם רגוע

יודע כאבו של געגוע

געגוע של הורים לילדם לא ברא השטן,

הכאב תמיד נמצא שם, חזק ואיתן.

 

הורות היא ברכה והורות היא חתך צורב בבשר,

הורות בצל נכות, בהעדרה של ענבר.

ענבר שלנו מופת של ילדה,

עכשיו היא אוסף זיכרונות בשידה.

 

זוג מגפיים, בגדים, ספרים,

וחברים שמספרים.

התמונות באלבום כמו קפאו במקומן,

לא ידענו שהולך ואוזל הזמן.

לילות שישי ללא ענבר, חגים ושבתות,

דברים גדולים של פעם – הפכו זוטות.

 

י”ג באדר – המוות היה מהיר,

אנחנו נעים בין הרצון להדחיק והרצון להזכיר.

חולמים חלומות וגם מתכחשים,

רוצים לגעת אך חוששים.

 

לו רק יכולנו לדעת שלא כואב,

שענבר לא לבד,

לו רק יכולנו לומר לה,

שלא רצינו מעולם לעזוב את היד.

 

לו רק יכולנו לצאת למסע בין עננים,

היינו עושים זאת בחדווה,

יוצאים לחפש את ענבר שלנו ולהשיבה.

 

לו רק אפשר היה ליטוף אחרון מתוק,

לו רק אפשר היה מבט אוהב, אפילו מרחוק.

 

אבל הכל כבר אבד ונגמר,

ארור לעד י”ג באדר.

 

היחד שלנו מנסה לגונן ולהקל על המחשבות,

הילדים, הנכדות, השאלות והתשובות.

המפגשים עם משפחות השכול שעוזרות לחזק,

שבמחיצתן אפשר להתפרק.

 

י”ג באדר,

המוות היה מהיר,

אנחנו נעים בין הרצון להדחיק והרצון להזכיר.

חולמים חלומות וגם מתכחשים,

רוצים לגעת אך חוששים.

 

הפצע נפתח ונסגר לסירוגין ללא רחם,

לא יגליד לעולם,

כל עוד ליבנו פועם.

 

הוא שם עמוק בפנים מאז י”ג באדר,

שם יהיה עד שנגיע למקום בו מסענו נגמר.

12 שנים למותה של ענבר

2007
2016